משפחת לברטובסקי
דוד לברטובסקי נולד בקילצה בשנת 1918 להורים רחל ושמואל גדליהו לברטובסקי. דוד למד בחדר של "דוד בלפר". בהיותו בן שבע התחיל ללמוד בבית הספר הפרטי פרובולסקי.מנהל בית הספר היה ציוני ודאג להקנות ערכים ציוניים לכל תלמידיו.בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה,היה דוד חבר בתנועת ביתר ולמד בגימנסיה העברית בקילצה.עם סיום חוק לימודיו הוא למד טכנאות שיניים אצל משפחת טננבוירצל שבבעלותם היתה מרפאת שיניים בעיר.
עם פרוץ מלחמת העולם השניה,עזב דוד את העיר קילצה בליל ה 3.9.1939 וביחד עם אחיו אליהו וזאת עךל רקע ידיעה כי הגרמנים יפגעו בגברים צעירים.כבר ביום הראשון למלחמה הופצצה תחנת האוטובוסים של קילצה שהיתה ממוקמת ברחוב פושה.לאחר בריחת האחים דוד ואליהו,נותרו בבית ההורים ושתי האחיות : גוטה וצשווה.לאחר מספרי ימי נדודים בדרכים, הגיעו האחים לעיר רובנו.ב 17 ספטמבר 1939 ניכנסו טנקים של הצבא האדום לרובנו וזאת בהמשך להסכם ריבנטרופ מולוטוב מאוגוסט 1939.הרוסים הגיעו עד נהר בוג וסגרו את הדרכים לכיוון מערב ובהן הדרך לבית בקילצה.במהלך המלחמה עסק דוד ואליהו במספר עבודות שהראשונה בהן היתה כמלצרים במסעדה.ביוני 1940 אסרו הרוסים את אליהו ויותר מאחר את דוד והם הופרדו למעשה עד שנת 1943.תחילתו של המאסר היה בנסיעה ברכבת לכיוון סיביר במשך 17 ימים.התנאים היו קשים,כמעט ולא היה מזון ואנשים רבים מתו מרעב.לאחר ההגעה לאזור סיביר הועברו האחים עם אסירים נוספים למסע בן 3 ימים באוניה שהורידה אותם לחוף סיביר באזור יערות עבותים.מתברר כי המשטרה הרוסית והנ.ק.ו.ד. החלו בבניית גדר והאסירים הועסקו בהכנת העצעם לכריתה, על ידי הסרת שרף מהענפים והגזעיםן ולאחר מכן כריתת העצים והובלתם למקום ריכוז להמשך טיפול.במהלך המאזר שלו,נבחר דוד לתפקיד מנהל חדר האוכל במחנה העבודה.(על רקע נסיונו במלצרות)האוכל היה נורא.בתקופת הקיץ החרקים והזבובים פגעו בנו ועד מהרה החלו להתפשט מחלות שגרמו לתמותה רבה בקרב העובדים.האסירים החליטו לשבות לאות מחאה ולא לצאת לעבודה.שלטונות המחנה עצרו 6 אנשים מקרב האסירים במחנה העבודה ובהם גם דוד.לאחר משפט שדה כל הששה הואשמו בפעילות ראקציונית נגד ההומניזם והושמו בכלא מאחורי סורג ובריח למשך 15 חודשים.
לאחר הסכם אנדרס סטלין שנחתם בשנת 1942 שוחררו מהכלא כל אזרחי פולין על מנת לגייס אותם לצבא.צבא אנדריוס לא הסכים לקבל את האחים לברטובסקי לשורותיו עקב יהדותם.האח אליהו נרשם ללימודים באוניברסיטה וסיים אותם ואילו דוד סיים את לימודי הגימנסיה.בשנת 1946 עזבו האחים את רוסיה והחלו בנסיעה ברכבות לכיוון הבית בעיר קילצה בפולין.הם לא שיערו כי הקהילה תחוסל ונדהמו לגלות הרס רב ואת העובדה כי רוב הייהודים היו מכונסים בפחד רב בבניין ברחוב פלנטי 7 בעיר.יחיאל אלפרט ז"ל שהיה פעיל בתנועת "איחוד" ביקש שהאחים יישארו לגור בפלנטי 7 כיומיים לפני הפוגרום.הם לא נעתרו לבקשתו ונסעו לגרמניה על רקע ידיעות כי בגרמניה מחלקים סרטיפיקטים לפליטים יהודיים לצורך עלייתם לארץ ישראל.האחים הגיעו לברגן בלזן.אליהו עבד בועד היהודי המקומי ודוד עבד ככתב בעיתון שהופץ בקרב שרידי המחנה ששוחררו ממנו אולם נשארו לגור בו "אוידזער שטימע". האחים מלברטובסקי הגיעו לארץ ישראל ב 3 ספטמבר 1947.דוד התגייס לחיל האוויר של צבא ההגנה לישראל שהיה בראשית דרכו ולאחר 15 חודשי שירות השתחרר.הוא נשא לאשה את פאולי לנדאו בשנת 1950 ונולדו להם שני בנים: שמואל דגליהו ורן. שמואל הינו רוםא עיניים וחבר בהנהלת ארגון יוצאי קילצה בישראל.רן ז"ל נפטר בארה"ב והוא הובא לארץ ונקבר בקריית שאול בתל אביב.
במשך שנים רבות שמש דוד כחבר מן המניין בהנהלת ארגון יוצאי קילצה בישראל והיה פעיל בייזום הוצאה לאור של הספרים : "ספר קילץ" ו "על ביתנו שחרב" המסקרים את תולדות הקהילה.בשנת 1996 הוביל דוד קבוצה של אזרחים מישראל במסגרת ציון 50 שנים שמלאו לפוגרום קילצה, למסע בפולין ששיאו היה עצרת זיכרון שהתקיימה ברחבת בית הכנסת הגדול בקילצה שחולל וכיום משמש כארכיון עירוני. במעמד זה נשא דוד דברים ונשבע כאזרח ישראלי כי היה זה הפוגרום האחרון שנעשה ביהודים.