אודות הקהילה
קילצה הינה עיר מחוז בדרום מזרח פולין שנוסדה במאה ה–11.
במהלך השנים התיישבו בה, בכפרים ובעיירות סביבה יהודים שנטלו חלק פעיל במרקם החיים בפולין בתחומי הכלכלה, המסחר והתרבות. בשנת 1535 גורשו היהודים מהעיר ונאסר עליהם לחיות בה או בקרבתה.
לאחר מספר התפתחויות פוליטיות היסטוריות התאפשרה חזרתם של היהודים לעיר והחל משנת 1868 הוקמה מחדש הקהילה היהודית במקום. ראויה לציון העובדה כי חברי הקהילה ויהודים שהתגוררו בישובי הסביבה עסקו לרוב במסחר ובחיי רוח ותרמו רבות להתפתחות הכלכלית של פולין. על רקע הפעילות המצויינת לעיל החלו משפחות יהודיות רבות לאכלס את העיר וסביבתה, ובתקופה שבין שתי מלחמות העולם גדלה אוכלוסיית היהודים לכדי 15,500 נפש בשנת 1921 וכ-25,000 ערב מלחמת העולם השניה. התקופה שבין שתי המלחמות אופיינה בהתפתחות מתמדת.
המצאותם של היהודים בעיר ובסביבתה נתקלה לא פעם בהתנגדות מהתושבים המקומיים שבאה לא פעם לידי ביטוי באלימות מילולית ופיסית. התנהגות זו באה על רקע הצלחה כלכלית של היהודים, הסתה על ידי גורמים אנטישמיים, ומצב כלכלי ירוד בקרב שכבות חברתיות חלשות ונבערות שנוצלו פוליטית על ידי גורמים מקומיים או ארציים לצורך קידום אינטרסים טקטיים.
במלחמת העולם השנייה, הושמדו רוב יהודי הקהילה על ידי הנאצים. בתחילה רוכזו כל יהודי קילצה בגטו שתוחם בעיר ואליו נוספו עוד יהודים מישובי הסביבה. חלק ניכר מהם(בעיקר הבריאים והצעירים) נלקח לעבודות כפייה באזור ואף מחוץ לגבולות פולין. מרביתם נרצחו במחנה המוות טרבלינקה לאחר שהוחלט על ידי השלטונות הנאציים להוציא לפועל את מהלך "הפתרון הסופי", במהלכו בוצע גירוש המוני של יהודי הגטו והובלתם אל מחנה המוות להשמדה במהלך חודש אוגוסט 1942. רק כ-2000 יהודים בריאים וצעירים נילקחו לעבודה במחנות עבודה בכפייה ובמפעלים: הראשון היה מחנה האססאגגראנט שהעביד בפרך מאות יהודים במחצבות, בתי מלאכה ומפעלים לייצור תחמושת,לטובת המאמץ המלחמתי של גרמניה הנאצית. השני, מחנה הנריקוב בו הועסקו היהודים בעבודות נגרות ועץ על פי צרכי הממשל הגרמני.
והשלישי, מחנה ולודליקוב בו הועסקו היהודים ביציקת מתכות לצורכי הצבא הגרמני. חלק מהצעירים הועברו מאוחר יותר למחנות עבודה וריכוז על אדמת גרמניה.
כאמור, רוב אוכלוסיית הקהילה הושמדה בשואה. עם כיבוש העיר על ידי הצבא האדום ב 16 ינואר 1945 שרדו בה לפליטה רק שני יהודים. עם תום מלחמת העולם השנייה החלה תנועת יהודים ששרדו את המחנות, לחזור לעיר על מנת לנסות ולמצוא בני משפחה ובתים בהם התגוררו . כעבור שנה וחצי מתום המלחמה הצליחו לחזור לעיר כ 150 שרידי שואה לאחר מסעות של תלאות , סכנת הריגה על ידי שונאים מקומיים , מחלות ורעב. כן הגיעו למקום יהודים תושבי המקום שהצליחו להימלט לפני תחילת המלחמה לאזורים שלא ניכבשו על ידי הנאצים וכן יהודים ממקומות אחרים שנמצאו בתהליכי מעבר וחיפוש אחר קרובי משפחה . עד מהרה התברר לכולם כי הם נותרו יחידים.
אותם שרידים עברו תלאות רבות וטרגיות בנסיונם לשקם את עצמם ואת חייהם וחיי הקהילה. שיא האירועים הינו פוגרום קילצה שהתרחש ב 4 יולי 1946 . במהלכו נרצחו עשרות שרידי שואה על לא עוול בכפם .
ארגון יוצאי קילצה בישראל שנמצא בקשר ושיתוף פעולה עם יוצאי העיר היהודיים במקומות אחרים בעולם , לקח על עצמו להנציח את מורשת הקהילה ולהעביר לבני דורות הבאים את המידע אודות הקהילה ופועלה . הנהלת הארגון שילבה בפעילותה את בני הדור השני והשלישי לשואה , בשיתוף פעולה עם ארגון יד ושם וגורמים נוספים . וזאת לאור ההכרה בעובדה כי לא יעבור זמן רב , ולא יוותר עמנו אף אחד מהניצולים , אולם מורשתם תישמר לנצח.