היסטוריה

קהילת יהודי קילצה וישובי הסביבה היתה אחת מאבני הבניין של כלל יהדות פולין.

יחסית לקהילות יהודיות אחרות, היתה הקהילה בקילצה צעירה ובעלת היסטוריה לא ארוכה.

ימיה הראשונים של ההתארגנות היהודית בעיר ובסביבתה החלו מאוחר וזאת על רקע הגבלות ואיסורים שונים של רשויות, נסיכויות, מלכים ובעלי קרקעות ששלטו באזור לאורך ההיסטוריה.

 

יהודים שהתגוררו בסביבה עשו מאמצים והשתדלו אצל בעלי השפעה,לאפשר ליהודים להתגורר ולחיות בעיר ולבטל בכך את איסור ההתישבות בן מאות השנים. ניצני התיישבות יהודית בעיר נראו בשנת 1833 לאחר קבלת היתר מיוחד לבודדים לעשות כן. היתר זה בוטל בשנת 1847 והיהודים סולקו. העדויות הראשונות על מגורי יהודים בקילצה קיימות משנת 1852 ולפיהן התגוררו במקום 101 יהודים ו 3639 נוצרים.

 

בראשית דרכם,עסקו יהודי קילצה והסביבה במסחר, בעיקר בתחום אספקת מזון וסחורות מישוב לישוב ולצבא הצאר הרוסי ששלט בשטחים ניכרים של פולין. פעילותם נתקלה בלא מעט איבה, התנכלויות ושנאה מהתושבים המקומיים. למרות הקשיים, החלה להתגבש במקום קהילה שכללה מוסדות לשירותי דת,חינוך,רפואה,ורווחה, ויותר מאוחר אף התארגנות פוליטית מקומית וכלל ארצית.

אוכלוסית הקהילה נמצאה בסימן גידול. בשנת 1874 הין בקילצה 974 יהודים, כעבור 36 שנים, בשנת 1909 מנתה הקהילה 11,026 נפש, וערב מחלמת העולם השניה נאמדה אוכלוסיתה בכ 25,000 נפש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הצרכים ההולכים וגוברים של האוכלוסיה המקומית ושל ערי וישובי הסביבה , והעובדה כי היהודים היו בעלי יכולת ניידות רבה עם גיבוי לוגיסטי ותמיכה של קהילות יהודיות במקומות ישוב שונים בפולין,תמורות חברתיות והמהפכה התעשייתית לרבות פיתוח קווי תחבורה יותר מאוחר בתחילת המאה ה 20 הביאו את הקהילה לידי צמיחה מתמדת. משפחות יהודיות רבות נכנסו לתחום התיעוש והתחבורה ותרמו רבות לקשר בין המטרופולינים השונים בפולין וכפרים.

 

למרות ההצלחה והפיתוח נתקלו יהודי קילצה, לאורך כל הדרך והזמנים בשנאה תהומית וגילויי אנטישמיות , בעיקר משכבות אוכלוסיה ממעמד נמוך וכן ממוסדות בהם היו אנשים בעלי דיעות קדומות ויכולת השפעה על ההמונים. לא מעט שנאה באה גם מחוגי מסחר מתחרים שעסו כל מאמץ להגביל את היהודים בעיר. לאווירה זו נוספו אירועים פוליטיים פנים וחוץ פולנים. בכל פעם שנוצר צורך להסב את תשומת הלב של ההמון ממשבר פוליטי או כלכלי חברתי , שמשו יהודי קילצה כשעיר לעזאזאל. לעתים לבשה האנטישמיות פעילות אלימה שגבתה לא מעט קורבנות מיהודי העיר.

 

ערב מלחמת העולם השניה גאתה האנטישמיות למימדים בלתי רגילים. בתקופה זו הקהילה היתה בשיא פריחתה מכל הבחינות. היו בה מוסדות חינוך,פעילות פוליטית ציונית,דתית וכללית,פעילות תרבות וספורט,פעילות תעשייתית ומסחרית עניפה ביותר פנים ארצית ואף מחוץ לפולין,מוסדות רפואה ורווחה , וכן קשרים ענפים עם יוצאי הקהילה בארצות הברית וארץ ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מלחמת העולם השניה והשואה הביאו לחורבן הקהילה וחבריה. בתחילה הוגבלה תנועת היהודים בעיר ובישובי הסביבה ונגזרו עליהם גזירות רבות שחסמו את עורקי החיים התקינים. לא עבר זמן ויהודי קילצה והסביבה רוכזו בדוחק ובצפיפות באזור תחום בגטו בעיר, אשר אליו הובאו מאוחר יותר גם יהודים לא מהסביבה הקרובה אלא מארצות אחרות שנכבשו בידי הנאצים.למרות הקשיים ניסו מוסדות הקהילה לארגן חיים תקינים תוך הדגשת העזרה ההדדית בתחום הרווחה ,הרפואה , החינוך ושירותי הדת.

 

חיסול גיטו קילצה והשמדת שארית יהודי הקהילה וישובי הסביבה החל ביום 22 אוגוסט 1942.הגטו הוקף בביריונים ובחיילים אוקראינים ולטביים הסרים למרות הנאצים,תושביו הוצאו בכוח ובאיומים מהבתים והועלו על רכבות ותוך 36 שעות גורשו כל תושבי הקהילה שנותרו אל מחנה טרבלינקה שם נרצחו בהמוניהם.אלה שנותרו ,נרצחו באכזריות רבה בתוך בגטו או הובלו בכח לבית הקברות היהודי ושם נרצחו בירי תוך כדי מנוסה בין מצבות הקברים.

 

עם כניעת גרמניה ותום מלחמת העולם השניה ושחרור מחנות ההשמדה והריכוז, החלה תנועת ניצולים יהודיים ,שרידים ואודים מוצלים מאש, בחזרה אל הערים בהם הם חיו. המטרה הראשונית היתה לשרוד ולהשאר בחיים. המטרה הנוספת, מציאת בני משפחה.בתהליך זה נטלו חלק גם שרידי הקהילה היהודית בקילצה והסביבה.לא אחת נתקלו השורדים בנסיונות רצח מצד פולנים עוינים רוויי שנאה כלפי העם היהודי.חלק מנסיונות הרצח אף הצליחו.העיר קילצה שהיתה ידועה לשמצה ברמת האנטישמיות הרבה בה,לא המתינה ליהודים בזרועות פתוחות , בלשון המעטה.שרידי היהודים בני הקהילה שהתליחו להגיע אל העיר לאחר מסעות רבי תלאות וסכנות חיים הגיעו עד מהרה למסקנה כי במידה וישארו כל אחד לנפשו,הוא מסכן את חייו. מרבית השורדים החליטו להתרכז במקום אחד,על מנת לתמוך אחד בשני,לעזור ולהגן בצורה טובה יותר על החברים.הבית ברחוב פלנטי 7 בקילצה הממוקם במרחק לא רב מתחנת הרכבת הידועה לשמצה,נבחר כמשכן עבור הפליטים והם החלו להתרכז בו. עד מהרה החלו להתארגן בפעילות תמיכה וסיוע הדדי. חלק מהאנשים עסק בפעילות על מנת לאתר קרובי משפחה. חלק אחר ניסה להקים את מוסדות הקהילה מחדש.רבים החליטו לעלות לארץ ישראל לאחר שהתאכזבו למצוא את בתיהם תפוסים ונותרו ללא קרובי משפחה על אף חיפושים ובירורים שערכו. אלה שנמנו על קבוצה זו החלו בפעילות שהשתלבה בתנועת "הבריחה" על מנת להגיע מוקדם ככל שניתן לארץ ישראל ועסקו בהכשרתם והכנתם לכך.

 

ביום ה' 4 יולי 1946 נעשה פליטים ובשרידי השואה היהודיים בני קהילת קילצה פוגרום בו נירצחו 42 בני אדם.פוגרום זה היה אירוע מכונן בתולדות יהודי קילצה ופולין וזרז את הרצון לעזוב ולעלות לארץ ישראל. היסטוריונים וחוקרים ניסו לבדוק את הסיבות לפוגרום ,את המניעים והרקע. ממשלת פולין הקימה ועדת חקירה ממלכתית. אולם כל אלה לא סייעו להשיב לחיים את בני הקהילה שנרצחו רק עקב היותם יהודים. קיימת בפולין תנועה מקומית שמסתייגת מהמעשה ומקיימת מדי שנה פעילויות זיכרון אולם פעולות אלו נעשות עדיין בסביבה עוינת ליהודים.