מסע תושבי קילצה לטרבלינקה במלואת 75 שנים להשמדת קהילתנו

במלואת 75 שנים להשמדת קהילתנו שמרבית משפחותיה, בניה ובנותיה נרצחו בטרבליקנה, יזם ארגון יאן קארסקי, מסע של משלחת תושבי קילצה, לאתר ההשמדה בטרבלינקה. להלן קישור אל הדיווח על המסע והנאום שנסע בוגדן ביאלק במקום.

http://jankarski.org.pl/75-rocznica-zaglady-kieleckego-get

במלואת 75 שנה להשמדת קהילת יהודי קלצה ארגנה עירית קילצה בשיתוף עם ארגון יאן קארסקי בקלצה מסע עליה לרגל ואזכרה לנרצחים באתר ההשמדה טרבלינקה. במסע מקלצה לטרבלינקה השתתפו כ- 40 מתושבי העיר. בדרך לטרבלינקה ביקרו המשתתפים במוזיאון פולין בוורשה שם למדו על ההיסטוריה המשותפת בת 1000 השנים של הקהילה היהודית והקהילה הפולנית בפולין ואת קורות הקהילה היהודית בעיר קלצה.

לאחר מסע של 120 קילומטר נוספים הגיעה המשלחת לאתר ההשמדה בטרבלינקה ושם ליד האבן המציינת את זכר הקהילה היהודית של העיר קלצה שנרצחה במקום נשא מר בוגדן ביאלק את הדברים המובאים בהמשך. המשתתפים קראו פרקי זכרונות מחיסול הגטו בקלצה ולאחר מכן נשאו תפילות מספר תהילים. את התפילה ניהל הכומר יז'י פירצ'יק מהמנזר בקרצ'ובקה שבקלצה. לאחר התייחדות אישית ותפילות של המשתתפים עם זכר הנרצחים, חזרו חברי המשלחת לקילצה.

להל"ן תרגום הדברים שנשא מר בוגדן ביאלק, נשיא ארגון יאן קארסקי בקלצה, ליד אבן ההנצחה לזכרון קהילת יהודי קילצה שנרצחה בטרבלינקה.

"באנו אליכם יקירינו המתים על מנת להחיות אתכם בליבנו ובמחשבותינו, לפחות לרגעים אלו. באנו הנה מכיוון שלא היינו שם איתכם. כי לא היינו איתכם כאשר שוב ושוב נהרגתם ומתתם.

בפעם הראשונה מתתם כאשר עזבנו אתכם, שכנינו, בודדים, כשאמרנו לכם: איננו מכירים אתכם, אינכם משלנו, גורלכם אינו גורלנו ואינו עיסקנו.

בפעם השניה מתתם כאשר הגרמנים ציוו עליכם לבדל עצמכם מהאחרים (הכונה לנשיאת הטלאי הצהוב) ולאחר מכן דחקו אתכם בשטח מצומצם של עירנו (הכוונה לגטו) ודנו אתכם לרעב ומחלות, לכאב וסבל רב.

בפעם השלישית מתתם כאשר אנשי אס.אס. במדים שחורים ואפורים רצחו את יקיריכם וילדיכם למול עיניכם.

בפעם הרביעית מתתם כאשר פליטיכם (הכוונה לבורחים מהגטו) נדחו על ידינו, ומחוסר מקום מפלט נאלצו לחזור אליכם באומרם שאין תקווה.

בפעם החמישית מתתם כאשר ניצטוויתם להידחק לקרונות בקר מרוצפים בסיד ונשלחתם ליעד בלתי ידוע.

בפעם השישית מתתם כאשר הובלתם לתאי הגזים שנראו כמו מקלחות ציבוריות.

בפעם השביעית מתתם כאשר את גופותיכם שרפו ואת אפרכם פזרו לכל עבר בכדי למחוק כל זכר לקיומכם.

בפעם השמינית מתתם כאשר בסוף המלחמה, תושבים מקומיים וממקומות אחרים, הגיעו לגיא ההריגה לנבור באפרכם ולאסוף את שיניכם שנותרו.

בפעם התשיעית מתתם כאשר נשכחתם.

בפעם העשירית אתם שוב מתים כאשר לנוכח האדישות לקורבנכם אנחנו מאפשרים תחייתן של מחשבות, רגשות, סמלים ורעיונות דומים או זהים לאלו של רוצחיכם, ומאפשרים מצעדי לילה ברחובות ערינו מלווים בלפידים וצעקות כמו אלו שהביאו לפציעתכם ורציחתכם.

אתם מתים משום שאנחנו עדיין לא מבינים, לא רוצים להבין, לא מסוגלים להבין את המשמעות של:

" כי הייתי רעב ולא נתתם לי לאכול,

הייתי צמא לא נתתם לי לשתות,

הייתי זר ולא קיבלתם אותי,

הייתי עירום ולא נתתם לי בגד ללבוש,

הייתי חולה בכלא ולא באתם לבקרני.""

בוגדן ביאלק

עדכונים אחרונים
חיפוש לפי תגיות
עקבו אחרינו
  • Facebook Classic