משפחת מיודובניק - מידן

 

אבא איתן נולד בקילצה בשם אלתר יחיאל  (פולין) ביא' בתשרי תרפ"ה (1924) כבן למשפחת מיודובניק שהיו חסידי גור.   הוא למד גם בחדר וגם בבי"ס בעיר , וכך עם פרוץ מלחמת העולם השנייה , עזר לפרנס את משפחתו כנער בן 15 . הוריו שהיו סוחרי בדים ונחשבו לעשירי הקהילה תמכו במס' משפחות באותה העת. את אבא העבירו למחנה עבודה ליד לובלין. אימו שיחדה בכספים רבים וקיבלה אישור תנועה עבורה וכך נסעה ללובלין וגנבה את אבא מהמחנה.

אביו ישראל (בן שמואל משה מיודובניק ושרה לאה לבית מיקולובסקי) נפטר עוד בגטו קילצה בי' בניסן ב 1941. אימו רבקה(בת אלתר יחיאל גרוס) עם  אחיותיו ( חיה רודה , מלכה, רחל אתל ) ואחיו יצחק הובלו לטרבלינקה ונרצחו ב י' באלול ב 1942 .

אבא עבר מס' מחנות עבודה , וביניהם פיונקי בו המשיך במסורת העזרה ופרנס עקב עבודתו במחנה מס' משפחות. משם הגיע לאושוויץ (8-9/1944 ).

שם קיבל את המספר שעל ידו 645 B . משם עבר למחנה לווין שליד אושוויץ ששמו גלייויץ ומשם למחנות נוספים עד שבשחרור ב 1945היה במחנה בוכנוואלד.

 

משם הועבר עם קבוצת נערים לשוויץ. אבא לא רצה להישאר ללמוד הנדסת מכונות ולהתחייב לשוויצרים להישאר בשוויץ ועל כן ב 4/1946 עלה ארצה .  עם עלייתו הצטרף מיד לשורות הלח"י. ב 1947 הכיר את אמא וכך עם קום המדינה ופירוק הלח"י הצטרף לצה"ל לגדודי השריון הראשונים ולחם בגדוד 82 בחטיבת הזקן (היום חטיבה 7)  בכל מלחמות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים .

אבא ואמא נישאו ב 1949 בי' ניסן . תאריך שמחד סימל את השואה ומותו של אביו ומאידך סימל את התקומה ותחילתה של משפחתו החדשה ודרכו החדשה בארץ ישראל. בתחילת דרכם המשותפת , גרו ברח' הרצל בדרום תל אביב והקימו יחד בית חרושת לנעלים.

אבא שתמיד היה איש ספר ורצה להתקדם , החליט ב 1972 לסגור את בית החרושת ולעבור למקצוע הביטוח שהיה מורכב הן מבחינת הידע הנדרש והן מבחינת רמת ההתמודדות היום יומית עם מכירת מוצר כה מורכב. אבא שהיה איש ישר כסרגל , היה קשוח עם עצמו  ובלתי מתפשר עם עצמו עמד בכל מילה שהוציא מפיו והבטיח (גם אם הפסיד מכך), התחבב מהרה על לקוחותיו שנותרו נאמנים לו מזה כ 4 עשורים ונתנו לו את פרנסתו בכבוד ויושר.

 

מידיעה וראיה יומיומית (התחלנו לעבוד יחד ב 8/88 ) של העשרים שנה האחרונות, אבא תמיד שמר על מילתו. יושר היה המילה הראשונה שדרש ממני כלפי כל אדם. אשריי שזכיתי למורה כזה ושזכיתי לעשרים שנה כה מבורכות בקשר אישי יומיומי עימו.

אבא שתמיד היה אדם בריא בגופו (ללא תרופות כלל עד יומו האחרון) , הפתיע אותנו לאחר שבת חול המועד סוכות ואשפז עקב דלקת ראות.

(הסתבר שהדלקת נבעה מירידת המערכת החיסונית , עקב סוג סרטן דם מהיר וקטלני שאין לו ריפוי).
אבא נפטר ביום שבת קודש , פרשת בראשית כו' בתשרי תשסט , בדיוק כפי שתמיד 
ביקש. אבא תמיד אמר: אם נגזר עלי שאמות , איני רוצה ליפול לנטל על אחרים ואיני רוצה לאבד צלם אנוש. מוטב שלא אהיה.

וכמו שתמיד דהר קדימה , אין יותר סמלי מכך שפטירתו בפרשת בראשית , ואנו 
מצווים למרות הכאב הרב לקום ולהמשיך מבראשית.
יהי זכרו ברוך.

​